בשנת 2014 נחשפה שרון פוליאקין לתחריטי הסלע (rock engravings) שבמערה הפרהיסטורית לה קומברל שבצרפת. התחריטים הללו, כ-600 דימויים המתוארכים לשנים 10,000-12,000 לפנה"ס, נחשפו בשנת 1901 והם כוללים בעיקר דמויות מובחנות של חיות אבל גם כמה עשרות דימויים אנתרופומורפיים. אחת מהדמויות הסכמטיות, הכמו-אנושיות, שנחרטה על הקיר בלה קומברל היא ראש קטן, מעין סמיילי פרהיסטורי. הסמיילי הקטן חוזר ומופיע בכל קבוצת העבודות החדשה של שרון כמו קריצה מן העבר הרחוק של שחר האנושות. תחריטי הסלע שנחרצו בקירות המערה זה על גבי זה לאורך כאלפיים שנה יצרו סופראימפוזיציה, אפקט מורכב שנוצר מחפיפה ומיזוג של דימויים בני זמנים שונים, ושיכול לשמש קו מנחה להבנת הפעולה הציורית של פוליאקין.  

תחריטי הסלע בלה קומברל מצטרפים לארכיון דימויים שמצטבר כבר לאורך שני עשורים ומשמש את פוליאקין בעבודותיה. ניתן להבחין בתוכו בשני סוגי מקורות. האחד, אלמנטים מן המוכן שקשורים בעיקר לטכניקת ההדפס ובמיוחד לתחריט, מדיום שמשמש עוגן טכני-רעיוני ונקודת מוצא לפעולה הציורית שלה. בסוג הזה נכללים, מלבד תחריטי לה קומברל, גם מוטיבים מתוך מפות עתיקות, הדימוי של "מלכת הרקפות" שמופיע על קלף משחק מהמאה ה-15, או דמות "הדפסית", שהיא למעשה דפס, המופיעה בספר ההדרכה הטכני הראשון שעסק בתחריט ותצריב מאמצע המאה ה-17.

סוג שני של דימויים מקורו ברישום מתוך התבוננות בטבע דומם. נכללים בו רישומי דיו של צמחים, בעיקר רקפות, סייפנים וקיקיון, או של אובייקטים שיצרה. אבל גם רפרודוקציות של ציורי מופת שפוליאקין מתייחסת אליהן כאל טבע דומם ורושמת אותן בכתב ידה מתוך התבוננות: ונוס על פי "ונוס מרוקבי" (1647-51) של דייגו ולסקז, "רפסודת המדוזה"  (1818-9) על פי תיאודור ז'ריקו, "אסכולת אתונה" (1511-1509) על פי רפאל ולאחרונה גם ציורי הציד (1615-6) של רובנס.

עם ארכיון הדימויים הזה יוצרת פוליאקין סופראימפוזיציות של רישום עמלני במכחול ובצבע שמן. אלה מונחות על ומשתרגות בתוך מרחב ציורי מופשט אשר מציית להגיון פעולה ציורי של מחוות גופניות, השונה מאד באופיו מזה הרישומי.

אחדים מהציורים וביניהם "הסלמה" (אסקלציה) ו"ללא דימוי", צוירו בתקופת הלחימה האחרונה ("מבצע שומר החומות") ועל רקע המתיחות הגואה והאלימות שהתלקחה גם בתוך שטחי ישראל בין יהודים וערבים. בעבודה "הסלמה" (Escalation) הרישום בחלק העליון של הבד, שמכיל בין השאר פרגמנטים מ"ציד הזאב והשועל" של רובנס, נחסם בהדרגה על ידי שטח מצויר נטול דימוי. במרכז החלק התחתון של הבד שרטטה פוליאקין סרגל קנה מידה קטן (scale) שמציין כי כל סנטימטר בציור שלה מותאם ל-2.3 ס"מ בציור של רובנס. "בתוך אווירת ההסלמה הכללית והבלגן הגדול שהמדינה הקטנה שלנו עושה", אומרת פוליאקין, "משהו בקנה המידה השתבש לחלוטין. איבדנו חמלה, יצאנו מפרופורציות".

בעבודה "ללא דימוי" בודקת פוליאקין אפשרות של רישום שאינו מצטבר לדימוי מובחן. רישום שלא חמוש בדימוי. חלקי המוטיבים שהניחה פוליאקין אחד על גבי השני יצרו התאבכות, אפקט מוארה (moiré). בדפוס וגם על גבי מסכים אלקטרוניים, מוארה הוא בדרך כלל אפקט אופטי בלתי רצוי של זליגה, שמופיע כתוצאה מהצלבה של מערכי קווים זה עם זה. אצל פוליאקין הזליגה מרחיבה את רעיון הסופראימפוזיציה עד למצב קיצוני שבו הדימוי המובחן מתפוגג.  

להסתרה, לטשטוש, לאיון ולמחיקה יש אצל פוליאקין תפקיד מפתח. הם משרתים את הנושא, את הרכבת הדימוי ואת הקומפוזיציה אבל הם גם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הבלתי נראית של כל בד. "מעגלים ורקפות", למשל, צויר על גבי ציור קודם שנקרא "מזרח תיכון" (2018). הטריפטיכון "נוף על נוף" מכסה אף הוא על עבודה משנת 2007 שנקראה "דגל" ושהתבססה על תצלום עיתונאי ובו קבוצת ילדים פלסטינים רצים על גבעות כשהאחרון שבהם נושא בידו את דגל פלסטין. רישום היד בפאנל השמאלי למטה הוא היחיד שקיים היה גם בציור הקודם. היד (השמאלית) הוחזרה אל פני השטח בשעה ששאר השטח נכבש על ידי נוף חדש.

הציור החידתי והעמוס "איפה המוזות?" הוא מעין דיוקן עצמי שמכיל שכבות של משקעי מחשבה הקשורים כולם בירושלים, העיר בה גדלה. ירושלים נוכחת תדיר בעבודותיה של שרון – בציור, ברישום ובהדפס – באמצעות אטריבוטים שונים: פסנתר (מבית ההורים), הצירוף "הנביאים פינת שבטי ישראל" (מיקום סדנת ההדפס בירושלים שבה עבדה כדפסית-אמנית למעלה מעשרים שנה), תלוליות-כוורות (שלקוחות ממפות עתיקות של ירושלים) וצל (גופה של שרון). ב"איפה המוזות?" הורכבו זה על גבי זה רישומי מפות עתיקות של ירושלים, קווי מתאר אדומים של שלושת המוזות שנרשמו מתוך רישום רנסנסי וקווי מתאר של פסנתר כנף שמתייחס ל"פסנתרי הכחול", שירה של אלזה לסקר-שילר מתוך ספר בשם זה.

בשנים האחרונות שיווי המשקל בין הדפס לציור בעבודתה של פוליאקין השתנה. פחות דפסית ויותר ציירת. ההדפס, על ההיסטוריה שלו ועל ערוצי השפעתו התרבותית הפך למצע רעיוני וטכני בלתי נדלה לפעולה הציורית. כתוצאה מכך הוא צבר משמעות חדשה, של ממלכה. הממלכה של פוליאקין היא סופראימפוזיציה שמשתרעת מהפרהיסטוריה ועד ימינו וכל כולה כתם וקו.

‍‍

אסנת צוקרמן רכטר, יולי 2021

צילומים: אבי חי

‍