צורות גאומטריות, שקופות, חיוורות, צפות בשלוליות וחתומות בקו עפרון. לפרקים נדמה כי אנו מביטים ממעוף הציפור על תצורות שטוחות פרושות על הארץ, ולפרקים, בין הרפאים העדינים ווילונות הצבע הדליל מתגלה לנו ספק דמות, אישה או בעל חיים, ספק תזזית של רעד ואז הכול מתמוגג. מה שאחזת בו במבט, נסוג אל הצורה הטהורה. הרגש הזה הוא מעניין ואני מבקש להתעכב עליו.

לפני 15 שנה בערך יצא שנקלעתי בטיול בחו"ל לתערוכת ענק של סזאן. כשיצאתי כתבתי (לעצמי) טקסט רושף וזועף על כך שסזאן מוערך יתר על המידה; שהציורים שלו מתאימים לתור לרופא שיניים, שאין לו מה לומר לנו על החיים, שהם קטנים, מתפנקים, בורגניים. למי איכפת, שאלתי, מתפוחים ואגסים? לפני כמה שנים, נקלעתי שוב בדרך מקרה לתערוכה של סזאן. אותן עבודות, אבל אני לא הייתי אותו צופה. כעת, מבוגר בעשור, שברו הבדים הקטנים את לבי. מה שלא יכולתי לראות בגיל שלושים זעק מול עיניי בגיל ארבעים. סזאן שתל בתפוחים ובאגסים האלו את כל צער חייו, את האובדן, את השכול, את הבדידות, את שרירות הגורל ואימת המוות. דברים שלא נמצאים בסימנים, שלא נמצאים בתוכן היצירה, אלא מקודדים לתוך הפרויקט הארוך של התבוננות בעולם. סזאן מחלץ את היש מנסיגתו המטאפיזית מאתנו: צילום של אגס יכול לומר לנו משהו על איך אגס נראה אבל ציור של סזאן אומר לנו איך האגס ישנו (how he is).

הרגש אותו תיארתי למעלה, שהעין נאחזת בעולם בקרסי מבטה והוא אובד לה ונמוג כמו מים הזולגים מהרשת העולה וחוזרים אל אוקיינוס האינות, משותף לזריצקי ולסזאן. ואכן, אני מציע לחשוב על האקוורלים האלו של זריצקי כעל אגסים של סזאן. זוהי הפשטה שמקורה, גם יהא זה מקור עתיק, נשכח, תמיד זה מכבר אבוד, הוא התבוננות בעולם. וככל שהעולם נאבד - הישות מתגלה.

יש לזריצקי מופשטים שריריים יותר, עזי מבע, מפוארים, שטופי שמש, אחוזי יוטה ואכולי טרפנטין. אבל פה, בגמגומים, בשרבוטים, בחיפושים האלו, הוא פוגש את סזאן. פה הוא לא בונה, לא אוטם, לא מטייח. פה ההפך ,משהו נחשף. אור הדף הלבן מגלה שבריריות, משהו עדין כמעט נשי יוצא ממנו. ובין הגבישים הזריצקאים שבילי הקיבוץ, כבישים בין שדות העמק, אותיות הלבן שסביב האותיות השחורות כותבות בהיעדר את מה שהשחורות לא יכולות לכתוב בהיותן.

זה לא יאמן כמה הניירות האלו פשוטים, אווריריים, קלילים וכמה משקל הם נושאים. זהו משקל האמונה בציור, האמונה במופשט, האמונה במפגש בין קו לכתם, אמונה בקשב וברגישות של הצופה, בבניית מתח והתרתו. אלו הם לא מופשטים לאנשים צעירים, אלו הם מופשטים למי שיודע משהו על החיים. אלו הם מופשטים לאוהבי סזאן.    

‍

יונתן הירשפלד, ינואר 2023