"הנוסח הרגיל של כתיבה ודיבור על יצירתו של תומרקין ממקם אותו כאופוזיציה למסורת "דלות החומר" של האמנות הישראלית. אבל מבט אחד בסדרת הניירות הזו דיו לערער את הביטחון העצמי מאחורי האמירה הזו." (י.ה)
"הנוסח הרגיל של כתיבה ודיבור על יצירתו של תומרקין ממקם אותו כאופוזיציה למסורת "דלות החומר" של האמנות הישראלית. אבל מבט אחד בסדרת הניירות הזו דיו לערער את הביטחון העצמי מאחורי האמירה הזו." (י.ה)
"תומרקין מביא לניירות הקטנים האלו תחושה של שפע, של עודפות. יש לך תחושה שזהו פתק שרשם לצד המיטה גאון שהתעורר משינה עם השראה לתוכנית ענק." (י.ה)
"תומרקין מביא לניירות הקטנים האלו תחושה של שפע, של עודפות. יש לך תחושה שזהו פתק שרשם לצד המיטה גאון שהתעורר משינה עם השראה לתוכנית ענק." (י.ה)
הנוסח הרגיל של כתיבה ודיבור על יצירתו של תומרקין ממקם אותו כאופוזיציה למסורת "דלות החומר" של האמנות הישראלית. אבל מבט אחד בסדרת הניירות הזו דיו לערער את הביטחון העצמי מאחורי האמירה הזו. אלו הם ניירות דיי "דלים" למראה. אקספרסיביים אמנם, אבל לא עשירים בחומריות, לא עשירים בצבע או במבעים. רחוקים מהחומריות העשירה או מהפופיות נוסח ראושנברג שיש בכמה מהפסלים. אלו הם ניירות שנראה, כי היו יכולים לחיות בשלום לצד אביבה אורי, שלזניאק או רפי לביא. אלא שגם זו, קביעה קלה מדי שמפספסת איזה ניואנס, איזו דקות שהיא לא רק לב המבע של תומרקין אלא גם הנ.צ. על המפה של הטריטוריה אותה הוא מאייש בשדה הכללי של אמנות ישראלית.
הם דלים ללא דלות. האקספרסיביות שלהם שונה מאד מזו של לביא או אורי. אין בה אירוניה או התיילדות או אבק שיגעון. תומרקין מביא לניירות הקטנים האלו תחושה של שפע, של עודפות. יש לך תחושה שזהו פתק שרשם לצד המיטה גאון שהתעורר משינה עם השראה לתוכנית ענק. תכנית לאנדרטה או להשתלט על העולם. רשימות בכיסו של מדען עם המתכון לפיצוח האטום שבא לו משום מקום שעה שעשה קניות בסופרמרקט. מין הבלח של ברק המבקש להירשם מיד ושלא ניתן לדחות אותו הו כאוס אקספרסיבי שנראה כמתאר דבר מה. אמנם, דבר מה הנותר עלום עבורנו, מסתורין. חידה. (האם אלו הן הוראות במה? הנחיות לבניה של דבר מה? תיאור של תנועת רכבים בצומת?) - זו חוויה מוזרה, אתה לא יודע מה הוא מתאר - אבל אתה חש שהוא מתאר זאת נפלא.
לפני שנים אחדות נתקלתי באיזשהו מאמר, בדיון על טקסטים של ניטשה. הרעיון היה שחלק גדול מהטקסטים נערך לאחר שהוא השתגע ואין לראות בהם טקסטים אותנטיים של הפילוסוף הגאון. והשאלה פנתה כעת לשני הצדדים: כמה מרכזי חייב להיות טקסט להיות ומהו גבול השוליות שהופך טקסט לראוי לפרסום/ללמידה וכו'.
כדוגמה (אני מניח שחוקה שכמותה ניתנו כבר אלפי פעמים) הובא פתק הכביסה של ניטשה. האם הוא ראוי לפרסום? האם הוא ראוי ללמידה? האם מקומו במוזיאון? ומה אם בהמתנה לכביסה, (אני מדמיין מול הבגדים המתערבלים) תקף אותו לראשונה עיקרון השיבה הנצחית והוא רשם כמה מילים על פתק הכביסה, האם זה חשוב או לא? במידה מסוימת, בא לי להגיד שהם אפילו מעניינים יותר מאשר הטקסטים המלוטשים והמנוסחים שפורסמו - כי הם נותנים הצצה למחשבה בגילומה הראשוני בהופעתה כהפתעה, כמו בועה שעלתה ממעמקי סיר התודעה על האש - של הגאון.
אני מציע לראות את הניירות האלו כפתקי הכביסה של ניטשה - של תומרקין.
יונתן הירשפלד, אוקטובר 2022
