ציוריי הדגלים של דוד גינתון הם דיון במשמעות. הם שואלים, אם ניתן בכלל לנסח זאת, את השאלה "מהי המשמעות של משמעות?".

הדגל משמש כאן כחוליית משמעות בסיסית שנשלפה משרשרת ההקשר הרחב שלה והיא נבחנת בתנאי מעבדה. הדגל הוא אובייקט מוזר, שכן לצייר אותו זה לברוא אותו. בכך הוא דומה לציור של חץ: ציור של חץ (נגיד שמאלה) הינו חץ שמאלה לכל דבר ועניין. (אם הקורא היקר מטיל ספק באמירה הזו הוא מוזמן לקחת גיליון, לצייר עליו את דגל ישראל, לצאת לרחוב, ולהצית אותו באש: מהר מאד הוא יגלה לתדהמתו שהוא עבריין; בישראל קובע חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה: "הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 או שני העונשים כאחד") החוק לא מייצר שום הבחנה בין דגל רשמי לדגל מאולתר.

אבל גם חיתוך סכין בבד מתוח היא פעולה המהווה יחידת משמעות בסיסית: היא לקוחה מציוריו של פונטנה, שם היא מרמזת למסורת הארוכה הרואה בציור גוף, רומזת לפצעיו של ישו בדרכו לצלב ולהופעתם כסטיגמטות בגופי הקדושים. זאת ועוד, יש לחיתוכים האלו לא פעם אסוציאציות ארוטיות וזה כשלעצמו מהווה ענף של משמעויות בשל הזיקה בין איבר המין הנשי, חטא גן העדן ופצעי ישו.

כשהחיתוך הזה נגזר מפונטנה ומודבק על הדגל הישראלי יש לנו שתי יחידות משמעות אטומיות במאיץ חלקיקים. יהדות ונצרות, גבריות ונשיות.

וכך כשהוא מתיישב על נוף מודרניסטי ארץ ישראלי או על מיטה של ראושנברג. הדגל שלנו הוא  נייר לקמוס המשנה את צבעו במגע עם חומרים מושגיים שונים.

עצם הפעולה של ציור הדגל שאולה באופן ישיר מג'ספר ג'ונס, אבל, ופה נדמה לי שכולנו מבינים זאת אבל לא ברור לנו בדיוק מדוע- אין ציור של דגל ישראל דומה לציור דגל אמריקה.

דגל אמריקה של ג'ונס הוא פופ ארט, דגל ישראל של גינתון הוא אמנות מושגית.

שוב, אני חש זאת בברור אבל אם אשאל אתקשה להסביר מדוע בדיוק. אנסה בכל זאת:

לאחרונה התרחשה סערה זוטא בעולמנו סביב פוסט של הפילוסופית ענת מטר. היא צילמה את שיפעת הדגלים באוניברסטיה והביעה הסתייגות ממה שנראה לה כסממן של לאומנות. מבלי להיכנס לעצם הדיון מעניין לראות עד כמה הדגל הישראלי טעון, כבד, ועמוס במשמעויות. הוא כחול שמים על לבן עננים. הוא פסי טלית מתוחים מהעבר לעתיד, משורשי ההוויה אל הנצח, כמו פסי כיוון במסלול ההמראה של מטוס ההיסטוריה היהודית. מגן הדוד הוא סמל דחוס בזיכרון ומשמעות. הוא זוכר את טלאי הצהוב ויש אומרים שגם את מרד בר כוכבא. בהודו הוא סמלה של האלה לקשמי וקשור למזל ושפע חומרי.

דחיסות סמלית כזו, עולה על דעתי, אינה חומר נח לפופ ארט, היא הולמת יותר את הפלפול התלמודי אסתטי שאנו מכנים כאן, "אמנות מושגית".

‍

יונתן הירשפלד, מאי 2022