הקורונה דחפה אותי בשני כיוונים הפוכים, האחד פנימה, אל תוך הסטודיו המסוגר, אל תוך שפת האמנות האוטונומית, והשני החוצה, אל המחאה הרוגשת בכיכר העיר. אני חושב שהציורים המוצגים כאן הינם הכלאה בו-זמנית של שני הכוחות הסותרים הללו, האוטופיה המופשטת והצעקה הנואשת. (ל.א.)
הקורונה דחפה אותי בשני כיוונים הפוכים, האחד פנימה, אל תוך הסטודיו המסוגר, אל תוך שפת האמנות האוטונומית, והשני החוצה, אל המחאה הרוגשת בכיכר העיר. אני חושב שהציורים המוצגים כאן הינם הכלאה בו-זמנית של שני הכוחות הסותרים הללו, האוטופיה המופשטת והצעקה הנואשת. (ל.א.)
המפגינים האנונימיים שמציירים שלט בבית ומניפים אותו בהפגנה לימדו אותי משהו על ציור ועל ציירים. גם אנחנו מתקינים את הציורים שלנו בחדרי חדרים, ויוצאים להציג אותם בפרהסיה, מקווים שהם יהדהדו בתודעה של צופיהם. הציור הוא הקרום שבין הפרטי לציבורי, הוא עולם הצללים שבין העולמות. למעשה ציור אינו קיים עד שלא נראה על ידי עיניים אחרות, ובסופו של חשבון, עבודת הציור האמיתית – עבודת המשמעות – מוטלת תמיד על כתפיו של הצופה. (ל.א.)
המפגינים האנונימיים שמציירים שלט בבית ומניפים אותו בהפגנה לימדו אותי משהו על ציור ועל ציירים. גם אנחנו מתקינים את הציורים שלנו בחדרי חדרים, ויוצאים להציג אותם בפרהסיה, מקווים שהם יהדהדו בתודעה של צופיהם. הציור הוא הקרום שבין הפרטי לציבורי, הוא עולם הצללים שבין העולמות. למעשה ציור אינו קיים עד שלא נראה על ידי עיניים אחרות, ובסופו של חשבון, עבודת הציור האמיתית – עבודת המשמעות – מוטלת תמיד על כתפיו של הצופה. (ל.א.)
שנת הקורונה והמחאות נגד הממשלה הניבה בסטודיו של לארי אברמסון שתי סדרות של עבודות חדשות, אותן צירפנו לתערוכת קצרה שתפתח ביום הבחירות.
בסדרה הראשונה ממקד אברמסון את מבטו במרחב האינטימי של ה"מקום הקטן" – אותה סוכת גפנים ממשית ומטפורית המופיעה לפרקים ביצירתו, משל לחלום של מנוחה ונחלה, כמו גם לשברו של החלום. אברמסון מכנה סדרה זו "גפנו", כהד לפסוק המקראי "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד". אצל הנביא מיכה פסוק זה מופיע כהמשך ישיר לפסוק "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה", אך בציוריו של אברמסון נדמה שהאוטופיה תמיד מאוימת, וכי חלום המנוחה מפורק לגורמים וחלקיו מרחפים באויר: שברי סוכה, צלליות של גפן ואשכולות ענבים, ורק חרקים מתבוננים בתימהון בחלום ובשברו.
בסדרה השנייה אברמסון עובר אל "המקום הגדול" – אל הפרהסיה, אל כיכר העיר והמחאה הפוליטית המתרחשת בה. ההפגנות נגד נתניהו וממשלתו התאפיינו בתופעה נרחבת של שלטי מחאה ספונטניים ואישיים, אשר הוכנו בבית בידי המפגינים והונפו בראש חוצות. הציורים החדשים של אברמסון אף הם מעין שלטים, אשר הוכנו במרחב הפרטי של הסטודיו ומונפים עתה, בתערוכה זו, בפרהסיה. בעבודותיו אלה אימץ אברמסון את השפה הגרפית הישירה של שלט המחאה, והגדיל אל תוך ציוריו טקסטים שנראו בהפגנות, כמו גם טקסטים שהאמן היה רוצה לראות בהפגנות, כגון: "איני יכול עוד", "הצילו הצילו" ו"אין לי אויר". את המילה "לך", שהפכה לאייקון של תנועת המחאה, מכפיל אברמסון בעבודותיו והופך לתיבה "לך לך", המרחיבה את המשמעויות האפשריות של הצירוף המילולי. הטקסטים בציורי השלטים של אברמסון מצוירים בשחור-לבן גרפי וחריף, אליהם הוא מצרף צורות צבעוניות שמקורן בשפת הציור של האוונגרד הרוסי המוקדם – שפה שביקשה לייצג את העולם החדש והאוטופי שבפתח, עולם שרק את שרידיו ושבריו אנו מכירים היום.
תערוכתו החדשה של לארי אברמסון 'לך לך' תיפתח ביום הבחירות, שלישי 23 במרץ, 2021. בגלריה ברחוב הזרם 5.
*הסרטון נעשה בשיתוף פעולה עם Moxie פלטפורמה אינטרנטית המאגדת מעצבים ישראלית נבחרים
%2C%202020%2C%20oil%20and%20acrylic%20on%20paper%2C%2030x40%20cm.jpg)
