על עבודתו של אסף בן צבי / יורם ורטה

‍

"התמונה לא מתבהרת" קרא אסף בן צבי לתערוכת ציוריו שהציג בגלריה גורדון ב- 2007.
רבים מציוריו תוארו כסתומים, אניגמטים, מעוררים תחושה של עמידה בפני חידה. אלא שגם כאשר החידה הולכת ונפתרת, היא לעולם לא נפתרת לגמרי. משהו נשאר עדיין לא מפוענח.

כי הציורים האלה פונים בכוח רב, בדרכים שונות, אל מה שמעבר להם, אל מה שלא ניתן לצייר ולפעמים גם לא להיאמר (ושמות ציוריו חשובים לעניין זה). זוהי נקודת הכוח של עבודותיו, הבעירה שמאחוריהן, אשר עוברת אל הבדים, בין אם המדובר ברישום מינימליסטי של דימוי בודד או בהנחות צבע דשנות שיוצרות מרחבים מופשטים. אם האש דוחפת לפנות בכיוון הזה, נוכחת על הבד, החידה לא תיפתר עד תומה.

הכותרת הזאת – "התמונה לא מתבהרת" – קשורה גם לחייו של האמן (אחד מהציורים שהוצגו בתערוכה זו נקרא "נאחז בסבך"), ואכן אפשר לראות את הצד ה"ביוגרפי" בעבודותיו של בן-צבי. אבל יותר מכך בולטת מחויבותו העמוקה לחיים במקום הזה – מפרח שנאבק על קיומו במדבר או בכוס מים ועד להר תבור או בית-קפה בוואדי ערה. הוא עומד על משמר המקום, והעמידה הזאת היא עמידה על נפשו. לא פחות מכך. כוח השכנוע הרב שיש בציורים האלה, מביא את הצופה בהם לעמדה דומה, שהדבר הוא בנפשו.

כלומר, מצד שני, מתבהרת תמונת עמידתו המיוחדת של אסף בן צבי באמנות הישראלית. זה יותר משלושים שנה שהוא מצית את האש הזאת, את האמונה שהבד יישא אותו איכשהו, אותו ואת המקום שהוא מניח עליו, אותו ואת החיפוש המתמיד אחר מה שמעבר למקום הזה.