Ofer Lellouche // Atelier
Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier,
Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier, Ofer Lellouche // Atelier,

 

פתיחה חגיגית של גלריה גורדון החדשה ופתיחת התערוכה של עופר ללוש 'Atelier'

יום חמישי, 30 באוגוסט, 2018 בשעה 19:30

שיח גלריה בנוכחות האמן יערך ביום שישי, 5 באוקטובר, 2018 בשעה 12:00

התערוכה תינעל ביום שבת, 20 באוקטובר, 2018


Grand opening of the new Gordon Gallery and opening reception of

'Ofer Lellouche's exhibition 'Atelier 

Opening reception: Thursday, August 30th, 2018 at 7:30 PM

 Gallery talk with the artist will be held on Friday, October 5th, 2018 at 12:00 PM

Closing Date: Saturday, October 20th, 2018

              

                                               

              

                                               

עופר ללוש // אטלייה

עופר ללוש הוא אחד האמנים החשובים הפועלים בשדה האמנות הישראלית בחמישים השנים האחרונות. כפסל, רשם, צייר ואמן הדפס, המציג רבות בעולם ומחלק את זמנו בין תל אביב לפריז, יצר ללוש במהלך שנות פעילותו שפה אמנותית מובחנת המתאפיינת בנוכחות מכונסת, מרוחקת ומסרבת להתרפק, גם כשהיא עוסקת בדיוקן עצמי – נושא מרכזי בעבודותיו. בחלל הקובייה הלבנה שטופת האור של גלריה גורדון במיקומה החדש בדרום העיר מוצבים פסליו משמונה-עשרה השנים האחרונות. המבקר בתערוכה נחשף לקבוצה אחת של פסלים גדולים המוצבים בדומה לאופן שבו עמדו באטלייה של האמן. ללוש נוהג לפגוש יום יום את הפסלים העשויים ברונזה, עץ, חומר וגבס, לרשום אותם, ללמוד אותם וליצור בקרבתם את עבודותיו החדשות הבאות. ריבוי הפסלים, ההתרחשויות הנסתרות ביניהם וההוויה המשותפת שהם מרכיבים יחד, אף שכל אחד מהם נולד בהקשר שונה ובאופן אחר, יוצרים סינתזה חדשה שהאקראיות אך גם היד המכוונת, שכן הם נוצרו בידי האמן, נוכחות בה.

הפסלים מגלמים דמויות אנושיות, חלקן הגדול נשיות, המתאפיינות בגושיות ובחומריות מופגנת, כמו מצביעות על גשמיותן. הדמויות עומדות או יושבות, כמעט ללא תנועה, חלקן מקוטעות גפיים, מקובעות, פניהן חתומות, כמעט מחוקות. בין הפסלים, שאחדים מהם עומדים על הרצפה ואחדים על קוביות בצבעים מונוכרומטיים המזכירים את חומרי הפיסול,  דיפטיכון פתוח וגדול ממדים של גבר ואישה, לפניו זוג חבוק, אישה צועדת, דמויות גבריות ישובות, שני טורסו גבריים הנראים כהשתקפויות אחד של השני, ראשים בודדים, גדולים וקטנים, זוגות ושלישיות ראשים, שתווי פניהם מינימליסטיים והבעותיהם מצומצמות, נוקשות. התקבצותם יחד מייצרת סימטריות וא-סימטריות, הכפלות ושעתוקים.

כחלק מהמקבץ הפיסולי תלוי בתוכם ומעליהם ציור דיוקן עצמי גדול טובע במשטחי אדום, חף מפרטים, הפנים השחורות מביטות באפלוליותן אל הצופה, קוראות לו וסונטות בו באותה נשימה. "יש בי צורך גובר", כתב ללוש בקטלוג תערוכתו בסין ב-2012,  "לשים את עבודותיי יחד, או יותר נכון לקבץ אותם קרוב זו לזו עד כמה שניתן. זאת, לא כדי לנסות לסכם עבר לא בטוח, אלא לחוות את ההתמודדות עם הבדידות שלהן, בעודי מחפש את הנוכחות החבויה בתוך הריבוי המקרי שלהן". הפסלים מזמינים את המבקר, אך בו בזמן יוצרים מעין חומה נושמת שלא ניתן כמעט לחדור אליה. הצבתם מכתיבה את עמדת הצפייה ואופייה, את המרחק הפיזי והנפשי מהם. כל פסל הוא יצירה בפני עצמה שנוצרה בטכניקה שונה, חומר אחר, מצב רוח מסוים. הכינוס שלהם יחדיו מתגלה לעיני הצופה כפיסת יבשה, כפי שתיאר ללוש, כאתר של חיים, מוות וקדושה.

הבחירה בשם התערוכה  – אטלייה – "סדנה/ סטודיו" בצרפתית, הבחירה בו משייכת את אמנותו של ללוש הן לרומנטיקה הנקשרת עם מקום היצירה של האמן והן לתולדות הפיסול המודרני. האמן המודרני בעיניו של ללוש אינו זה המוחק את העבר וממציא את עצמו אלא היוצר בתוך תולדות האמנות ומוסיף להן נדבך לא לינארי, אלא נדבך המשורג בתוך הנרטיבים האסתטיים וההיסטוריים. כך נושאים הפסלים של ללוש עקבות של האמנות המצרית והאמנות היוונית הקלאסית, של האמנות הנוצרית של ימי הביניים, של האקספרסיוניזם והקוביזם באמנות המודרנית ועוד. בו בזמן הם תובעים מהצופה בחינה עצמית, פיזית ורגשית, מול כל אחד מהם בנפרד ומול המכלול שלהם. המודרנים, כפי שמנסח זאת ברונו לאטור, מחזיקים בחזון הטיהור הביקורתי, אך למעשה הם יצורי כלאיים המתבססים על ערבוב של מודוסים. ללוש אומר בהקשר ליצירתו של סטפן מלארמה, המשורר הצרפתי המודרניסט המשמש לו השראה מתמדת: "מלארמה התחיל מהסתכלות, אבל מטרתו היתה מעבר להסתכלות – מבט על היקום. נדמה לי שכל המאה ה-20 למדה מהגישה הזאת: עין אחת מופנית אל המציאות הבנאלית, והעין השנייה מופנית אל הדברים הגבוהים של העולם".[1]

כשהמבקר מסב את פניו מקבוצת העבודות הגדולה, הוא פוגש בשתי קבוצות פסלים קטנים המוצבים על שני שולחנות ובפסלים אחרים הפרושים על מדפים. מקבצים אלה, שחלק מעבודותיהן נוצרו כמעט באקראיות, מהדהדים את הקבוצה הגדולה ומהווים מעין תמצית פיסולית מרוכזת שלה. הצבה ארספואטית זו מפנה את הצופה לשאלות פיסוליות על "מקור"

 ושכפול, על קנה מידה ועל מרחב הגלריה ביחס למרחב הסטודיו של האמן. לאורך שנות יצירתו הרבות בוחן ללוש את הסוגיה של האני והאחר, היחיד והזוג, היחיד והקבוצה. הוא מתמקד בדיאלקטיקה שבין האמן ליצירה שלו ובין האחד לשניים – הדיו-אייקון ביוונית והמילה "פָּנים" בעברית כמבטאות ריבוי ומודעות לקשר המשולש בין האמן, בבואתו במראה והדיוקן העצמי. קשר זה בשילוב עם המיתוס של נרקיסוס ואקו מהווים עבור ללוש נקודת מוצא לדיון רחב הרבה יותר על הכרה והתמודדות עם נושאים של זמן, זיכרון ומשמעות. ביצירותיו הוא מציע פרשנות שבה ההתמקדות ב"אני" היא בדיקה עצמית, וההד הוא הד העבר המצוי תמיד בהווה ולהיפך.  אמנותו בוחנת, באמצעות המתח הכלוא בה בין המובחן והייחודי לכללי, בין החלקי לשלם ובין הזעקה וההתפרצות לפרישות והאילמות, את הכאן והעכשיו האינטימי הפוגש את העבר ומתמודד עם נושאים של אובדן זהות ואובדן שפה.

האטלייה של הפסל המודרניסטי קונסטנטין ברנקוזי תואר כסדנה ליצירת אידאות אפלטוניות. את האטלייה של ללוש ניתן אולי לתאר כסדנה לייצור "ישים" בעולם, כאלה העוסקים בצורה ובחומר, בזיקת הגומלין המתקיימת בינם ובין עצמם, בינם ובין המרחב שבו הם נמצאים ובינם לצופה החווה אותם. התקבצותם והשתקפויתיהם בחלל מציבה אותם כהוויה גשמית ונפשית כאחד, שכן הם חלק מן החלל, אבל נדמה שהם היו שם לפניו וימשיכו להתקיים גם מחוצה לו. הם לוכדים את החיים ובו בזמן את שמעבר להם. "האמנות היא מעבר לזמן ולמקום המסוימים שבהם היא נוצרה, ובו בזמן היא רלוונטית ומטלטלת בהווה", אמר ללוש בהרצאה שנשא השנה בפני האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, "המפגש עמה הוא תמיד מפגש עם בדידות גדולה, המוגשת לנו בנדיבות בתנאי שאנו מעמידים מולה באופן סימטרי וחשוף, את בדידותנו אנו".

אירנה גורדון

 

 



[1] מתוך "כמה בוהק יכול להיות בשחור", עופר ללוש בשיחה עם מרדכי עומר, עופר ללוש בין תחריט לפיסול, אוצרת: רותי אופק. המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר, 2005, עמ' 22

 


Developed by nSoft © 2012 Gordon Gallery Developed by nSoft